Argthtjtr

Parshas Mishpatim, as its name implies, deals with the civil laws of the Torah. Out of all the civil laws in the Torah, the parshah begins with the laws of the Hebrew slave. Why did the Torah see fit to introduce the Mishpatei Hatorah with this particular set of laws?

I thought of two possible answers, and am happy to see that they are both supported by Mefarshim here:

1. 
   

   Because we were just released from being slaves in Egypt:

   
   
   

   
   

   התחיל המשפט הראשון בעבד עברי, מפני שיש בשילוח העבד בשנה השביעית זכר ליציאת מצרים הנזכר בדבור הראשון, כמו שאמר בו: וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך י״י אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום (דברים ט״ו:ט״ו).‏ (Ramban, followed by a bunch of thers)

   
   
   

   והטעם שהתחיל בשלוח העבדים. לפי שבזה הדבר ראוי לשים לפניהם. אחר שהם היו עבדים במצרים והשם יתברך הוציאם מעבדות לחירות. כאומרו אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך. ראוי להם שישלחו עבדיהם חפשים. ושתהיה זאת המצוה ראשונה להם לרחם על העבדים. (Tzror Hamor)‏

   
   

   
   


2. 
   

   Because this is the best example of respect for other people, which the Aseres Hadibros concluded with:

   
   
   

   
   

   והעיקר, שלא יעשה אדם חמס ויכריח מי שהוא מעט ממנו ביכולת.
   והחל מהאונס שהוא בגוף להעביד העבד, ואחר כן הזכיר האמה.‏ (Ibn Ezra)

   
   
   

   כאן באה חוקת היסוד להסדרת היחסים בין האדם לבין עבדו העברי מבחינת המשפט האלוקי הכללי, והיא מוכתבת גם בויקרא (כה, לט ואילך) וגם בדברים (טו, יב ואילך). בס׳ ויקרא המצוות, שחוקת המדינה הישראלית1 קובעת ביחס לעבד עברי‏ (RDZ Hoffman)